באמצע המאה הקודמת נמלטו הורי מאירופה הבוערת והגיעו למרחב השמי בא"י. עולם זר ומנוכר, אוכלוסייה עוינת, מזג אויר אחר, תפריט אחר, תרבות אחרת, ביגוד אחר. במקום הקור והאפרוריות האירופאית קיבלה את פניהם שמש לוהטת שרב ויובש.
התנאים הקשים בארץ החדשה לא ריפו את ידיהם. אם הארץ לא מתאימה למה שאנחנו רגילים אנו נשנה אותה ונתאים אותה למה שאנחנו מכירים. נהפוך את ארץ ישראל לאירופה קטנה. הסתערנו על הבנייה. אדריכלים מגרמניה בוגרי אסכולת הבאוהאוס חשבו שים זה רע, מביא רוחות ומחלות. לפיכך ת"א הקטנה בנויה כאשר כל הרחובות הראשים מקבילים לים. זאת כדי לא להוביל חלילה את הבריזה לתוך העיר. רחובות בן יהודה, אלנבי, אבן גבירול מתוכננים כנגד כל הגיון אקולוגי מקומי. העיר תל אביב נבנתה עם גבה לים. צל זה רע והשמש הקופחת זה טוב כי במרכז אירופה מחפשים את החום לכן רחובות ומרכזי הערים מתוכננים ללא עצי צל.
בתחילה העיר הייתה מלאה במסעדות עם אוכל מרכז אירופאי כבד. אבל לאט בלמנו והפכנו כיוון. את תבשילי הכרוב האדום המרנו בסלט ירקות קצוץ דק. את ממרח הכבד העשיר בחומוס ואת תבשילי הקדרה עם בישול ארוך בצלעות כבש ופרגיות על האש. את התרבות הקולינרית של העולם הישן השארנו לערבי נוסטלגיה. גפילטפיש בפסח, גולש הונגרי ולביבות בחנוכה.
את מאפייני התרבות של אירופה הקלאסית כמו וורדי ומוצארט שדורשים אולמות ממוזגים ואקוסטיים המרנו בנגינת כלי תיפוף ומיתר באוויר הפתוח.
רק בנושא אחד לא חל כמעט שינוי. בבגדים. אומנם את החליפות והמכנסים הארוכים והלא מתאימים למזג האוויר שהבאנו מאירופה החליפו בחלק קטן מהפעילות מכנסים קצרים שלקחנו מהבריטים אולם הם נשארו פריט הלבוש היחידי.
ואז הגיע (לפחות אצלי) השינוי האחרון. הגעתי לגיל בו לחלק מהגברים קורים שינויים אורולוגים המצריכים פרוצדורות רפואיות.
המפגשים הראשונים היו בבית החולים בו חיברו אותי לאותו מכשיר עינויים המיועד לגברים בלבד בשם קטטר. אתה צריך להסתובב במסדרונות עם אותו מכשיר הכולל צינור המחובר לחלק הבטן התחתון מצדו האחד ולשקית מצדו האחר של הצינור. אתה מחובר למכשיר כמו חולה קורונה במעצר בית לאזיק אלקטרוני. הולך אתו יושב אתו ישן אתו מתקלח אתו. כמוך כלואים במחלקה כמה אסירים גברים המחוברים גם הם לאותו אזיק לא אלקטרוני . הולכים במסדרון הלוך שוב מחכים שהזמן ירפא חולים. צרת רבים. באחד הביקורים הודיע לי הרופא. אתה משתחרר אבל עדין אתה צריך לענוד כמה ימים את האזיק בביתך. בעוד שבוע תחזור ונסיר אותו. המבוכה השתלטה עלי אבל ברמה הפרקטית. איך אני אתפקד בבית שבוע ימים. עברתי על האלטרנטיבות . להסתובב עירום רק עם חולצת טריקו קצרה לא נעים . ללבוש מכנסי פיג'מה מכנסים קצרים או ארוכים לא נוח . בייאושי דפדפתי במדורי האופנה של העיתונים היומיים והנה ראיתי אותו. הבגד המושלם למצוקה שלי : הגלבייה. הבגד היחידי שבני המקום וגם אבותינו שחיו פה לפני אלפי שנים התהלכו אתו. אותה גלימה ארוכה ללא כפתורים ללא רוכסנים ללא הפרעות מכסה את גופך מהכתפיים ועד הברכיים. הבגד שהכי מתאים למזג האויר הלוהט של האזור. הבריזה החמימה הקלה נושבת מתחתיתו, מתחילה בברכיים זוחלת לאורך הגוף כלפי מעלה. בדרך מייבשת את הזעה ומקררת את הגוף ולבסוף משתחררת דרך הצווארון. הבגד שיפתור לי את כל הבעיות האורולוגיות הנוכחיות . מיד איתרתי חנות שמתמחה בגלביות אופנתיות ( אם כבר אז כבר ,) והגלבייה בדרך אלי. השלמתי את המהלך שהחלו הורי. השתלבתי במרחב השמי.