השנה ישראל חוגגת 75 שנים לעצמאותה. מצד אחד גאווה, מצד שני הזמן מדלל את הזכרון. אנחנו חיות במקום מלא בסיפורים היסטוריים. לכל אחד.ת הסיפור שלו.ה. כדי שנכיר באמת את הסיפור של האחר, את נקודת המבט, את הכאב – אנחנו מחפשות מספרים שזוכרים. שיכולים לספר את הסיפור האישי-משפחתי שלהם במקום בו הסיפור התרחש, המקום בו חיו.

סיפור המקום "חיטין" (בעברית נקרא "חירבת חיטים" ליד כפר זיתים) סופר על ידי פדל אל חטיני (סבא של אינאס) שגדל בכפר ובגיל 23 עזב ללבנון לאחר כיבוש נצרת ונטישת תושבי הכפר בקיץ 1948.

הסבא, כיום בן 98, השורד המבוגר ביותר כיום ממגורשי חיטין, התחיל את הסיפור בסיור רגלי בחצר הפנימית ליד שרידי המסגד. נתמך במקל הליכה, עומד זקוף בחצר אל מול הקשתות ומספר בהתלהבות בערבית. אינאס מתרגמת לדוברות העברית.

בסיום הסיור, חוזרות לשבת סביב הסבא והסבתא במעגל מיוחד במינו. הפעם נוכחים איתנו 4 דורות! אבא של אינאס, דודים ודודות, אינאס ואחיותיה, הילדים של אינאס. אנחנו שומעות על החיים לפני מלחמת העצמאות, על האדמה הפוריה ויבוליה, על יחסי המסחר והחברות העמוקה עם יהודי טבריה, על השמועות, על שינוי הגישה, על הפחד, על ההמתנה. אולי בכל זאת יוכלו לחזור לחיות בכפר? על ההחלטה לעזוב ללבנון. שומעות על הנסיונות של פליט צעיר ללא אזרחות לחזור לישראל. על החזרה לכפר כנא אחרי נישואי האחות לבן הכפר. הנישואין לסבתא, הסיפור שלה, הקמת המשפחה והחיים בכפר כנא. סבתא של אינאס סטנדאפיסטית בפני עצמה, סיפרה בהמון הומור וקסם על עברה. היה מעניין לשמוע את התשובה של  למאר ולונא, הדור הרביעי – שגדל בסכנין, מי הן בהקשר לסיפור של הסבא רבה שלהן?

הסיפור המלא ב"סיפורי מקום"

סיפורי מקום נוספים: סיפור הבית של רימא בפסוטה, סיפור של האב נדים והכנסיה במעיליא, הסיפור של נעמי אשקר בן למשפחה מעקורי איקרית.

קישור לסרטון: סיפור מקום – איקרית